משמעות האירוסין בדתות השונות

את המשפט המוכר והידוע "התינשאי לי" שמענו לא פעם, אבל האם אנחנו יודעים מה זה אומר ומאיפה זה הגיע? אנחנו כאן ננסה לשפוך קצת אור על משמעות האירוסין בדתות השונות.

אתה נמצא בזוגיות כבר תקופה עם בחירת ליבך ורוצה להתחיל לבנות איתה את השלב הבא בחיים המשותפים שלכם; חתונה והקמת משפחה.
לפני הקידושין ומעמד החופה מגיעים שני שלבים: האחד, שלב האירוסין או האירוסים, שהוא למעשה הסכמה בין 2 הצדדים לקיום החתונה והשני, התקופה שבין האירוסין והחתונה. מבחינת ההלכה, אירוסין הוא השלב שבין הקידושין לנישואין, אשר בעבר היו נערכים בנפרד ובמרווח אחד מהשני. היום, השלבים הללו נערכים בסמוך.

האירוסין ביהדות

במסורת היהודית, נישואים בין גבר ואישה מורכבים משני חלקים: אירוסין (הנקראים גם קידושין) ונישואין. האירוסין הם המעמד בו הגבר, המכונה “אָרוּס”, מעניק לאישה, המכונה “אֲרוּסָה”, סכום כסף או דבר שווה כסף. הפעולה הזו נקראת “לְהִתְאָרֵס”. בתקופת התלמוד, ההפרש בין טקס האירוסין לטקס הנישואין היה שנה אחת במהלכה הכלה נשארה לגור אצל הוריה. יום טקס הנישואין היה ועודו המועד הרשמי בו הכלה עוזבת את בית הוריה ועוברת לגור עם החתן, בעלה הרשמי.
 
בתקופת ימי הביניים, טקסי האירוסין והנישואין אוחדו לכדי טקס משולב אחד. כיום, נהוג שהחתן עונד טבעת אירוסין על אצבע הכלה במעמד החופה, ואומר בפומבי את המשפט “הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל”. לפי ההלכה, הבעל הוא זה שמקדש את האישה, ולא ההפך; מרגע ענידת הטבעת, השניים קשורים בקשר הלכתי-חוקי זה לזו, אך עדיין לא מוגדרים כזוג נשוי ויכולים לחיות יחדיו.
על מנת שיוכלו לחיות יחדיו כזוג נשוי מגיע השלב השני בטקס החתונה והוא שלב הנישואין: שלב זה מתקיים כאשר בני הזוג עומדים יחדיו מתחת לחופה ולאחר מכן מתייחדים בחדר התייחדות. אלו המעשים המסמלים את תחילת חייהם המשותפים.
כלומר, לפי היהדות אנחנו מבינים כי האירוסין האמיתיים מתרחשים רק במעמד החופה, בשונה מהיום, שהכינוי "מאורסים" נתפס כתקופה שבין ההסכמה להצעה לבין מעמד החופה.
 
שלושת הדרכים בהן יכול האיש לקדש את אשתו הינם: כסף, שטר וביאה. כיום, הרוב נוהג לקדש את בנות זוגתם בדבר כסף, הגבר רוכש טבעת אירוסין לכלה ואומר את הנוסח: “הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל”. מהאירוסין והלאה הכלה נחשבת אשת איש, ואם ירצו להיפרד, יצטרך החתן לתת לכלה גט.
 
לפי ההלכה היהודית, נהוג כי אבי הכלה נותן לבתו נדוניה – סכום כסף מסוים. הנדוניה מאפשרת להורי הכלה קלף מיקוח, אמצעי לניהול משא ומתן מול חתנים פוטנציאליים. מטרת הנדוניה היא לעודד חתן פוטנציאלי להיכנס למוסד הנישואין.
 יש המתבלבלים בין נדוניה לטבעת אירוסין. ענידת טבעת האירוסין מהווה הסכמה של הכלה להינשא, ולפיכך אינה חלק מן הנדוניה.
 

האירוסין בנצרות

האירוסין בנצרות מקובלים מאז שנת 1215 כאשר מועצה בראשות האפיפיור אינוקנטיוס השלישי פסקה כי “נישואים יוכרזו בפומבי בכנסיות על ידי כמרים בזמן מתאים וקבוע, כך שאם ישנן מניעות חוקיות, הן תוכלנה להיוודע”.
בנצרות, משך תקופת האירוסין אינו קבוע ויכול לארוך ימים עד שנים. מנהגי האירוסין מגוונים מאוד ויכולים לכלול הכרזה רשמית או לא רשמית בפני חברים, משפחה, ואספה חגיגית.
בשונה מביהדות, תאריך החתונה נקבע זמן רב אחרי הצעת הנישואים, ובתקופה זו לרוב בני הזוג גרים יחדיו. בדומה למסורת היהודית, גם בנצרות טבעות אירוסין הן חלק מהתהליך ולפי שתי המסורות האלו הטבעת אירוסין נענדת על הקמיצה ביד שמאל.
 

האירוסין באסלאם

הגדרת האירוסין באסלאם הינה בקשה מהורי המאורסת לשאת את בתם כאישה, בתנאי שהיא תסכים לכך, ותהיה ללא מניעה הלכתית להינשא למבקש. מטרת תקופת האירוסין שלפני הנישואין, היא כדי ששני הצדדים יכירו אחד את השנייה.
האירוסין בדת המוסלמית מלווים בחגיגה גדולה הנקראת “חפלה”, שבמהלכה מביא הארוס לבחירת ליבו טבעת אירוסין ותכשיטים.
היסוד של טקס הנישואים מורכב מכמה הליכים: 1. הצעת נישואים עם כוונות להתאחד לחיים 2. הסכם מילולי משותף להינשא 3. שני עדים נוכחים בעת ההצעה וההסכמה 4. מתן מוהר לאישה. לאחר ביצוע פעולות אלו, בני הזוג ייחשבו כנשואים.
 

בהיסטוריה הקדומה

בתקופות קדומות, מועד האירוסין היה נקבע על ידי הורי החתן והכלה, שכן בני הזוג היו צעירים למדי. לכן, במקרים כאלו תקופת ההמתנה בין האירוסין ובין הנישואין הייתה לעתים ארוכה ביותר, ונפרשה על פני שנים לא מעטות. מנהג טבעת האירוסין, התפתח לראשונה - ככל הנראה, במצרים העתיקה כשאחריה, אימצה יוון העתיקה את ההמצאה המצרית. אך רק בתקופת האימפריה הרומית, נחקק חוק הנישואין הרומי הרשמי, שעלה על כתב והפך במשך השנים ל- “תקן עולמי”. החוק הרומאי אימץ את המנהג היהודי וכך טבעת האירוסין נכנסה לטקס הרומאי, שבו החתן-לעתיד מצהיר בשבועה על כוונתו להינשא למאורסת ומציע לה את הטבעת.
ברומא העתיקה, נשים מאורסות נהגו לענוד שתי טבעות שונות: האחת, טבעת יקרה מזהב שנועדה לאירועים פומביים וליציאה מכותלי הבית, והאחרת, טבעת זולה מברזל שנועדה לשימוש בתוך רחבי הבית.
מנהג ענידת  טבעות האירוסין על הקמיצה השמאלית הינו שריד מהתקופה הרומית. הרומאים האמינו כי מן הקמיצה השמאלית יוצא וריד המגיע עד הלב וקראו לו “עורק האהבה” (וינה אמוריס, בלטינית).
 
לסיכום, כפי שניתן לראות, לאורך ההיסטוריה ישנן עדויות וקיימים אזכורים רבים לטבעות אירוסין ברוב הדתות המרכזיות בעולם. טבעות אלו הן חלק בלתי נפרד מתהליך האירוסין. כמו כן, המאפיין המרכזי של טקס האירוסין נועד להכריז על כוונת הזוג להתחתן ולהתמסד, כאשר בני הזוג טרם עברו לגור יחד תחת קורת גג אחת.
 
 

לצפייה בקולקציית טבעות אירוסין סוליטר לחצו כאן
 

לצפייה בקולקציית טבעות אירוסין סוליטר עם יהלומים לחצו כאן
 

לצפייה בקולקציית טבעות אירוסין HOLO לחצו כאן
 

לצפייה בקולקציית טבעות אירוסין וינטג' לחצו כאן
 

לצפייה בקולקציית טבעות אירוסין טוויסט לחצו כאן